מפלגת כחול לבן, שנכנסה בתרועה גדולה לחיינו רק לפני כשנתיים, מסיימת בימים אלו את דרכה בקול ענות חלושה, לאחר שאכזבה את בוחריה ולמעשה התפרקה, כאשר רוב חבריה בחרו לפרוש מהמפלגה שאיבדה את דרכה ונותרה ללא עתיד פוליטי. ראש המפלגה בני גנץ, שעשה במהלך השנים רבות למען המדינה אך טעה כשהאמין להבטחות בנימין נתניהו, מנווט כעת את עצמו וחבריו לסיעה שנותרו עימו ב"טיסה לשום מקום" ובאופן חסר הגיון. גם אם ינסה ויצליח שר הביטחון למצוא בית פוליטי לו ולחבריו הנותרים, ברור שלא יעשה זאת מעמדת כוח והשפעה ולא יוביל בבחירות הקרובות תנועה משמעותית. טוב יעשה גנץ אם יחליט להודות לחבריו, להודות בטעויותיו הפוליטיות ולפרוש מהמערכת הפוליטית בכבוד. הוא יכול וצריך להישאר שר הביטחון בתקופה הקרובה והרגישה עד שתוקם הממשלה הבאה, אך עדיף בהחלט עבור תומכיו בעבר ובהווה וגם עבורו כי לא יתמודד בבחירות הקרובות.
כחול לבן רשמה שיא בזינוק והתרסקות, כאשר הוקמה במהירות הבזק וזכתה ב-35 מנדטים (בבחירות אפריל 2019), התמודדה בשלוש מערכות בחירות בהצלחה ולבסוף הצטרפה לממשלתו של נתניהו, אשר התחייבה שלא לשבת בה. הקוקפיט, הנהגת המפלגה המאוחדת, בו היו חברים גנץ, לפיד, יעלון ואשכנזי, שרד שלוש מערכות בחירות, אך השותפות פורקה לאחר שגנץ ואשכנזי הסכימו להצטרף לממשלת נתניהו בשל הבטחתו לניהול משותף ואחראי של המדינה וקיום רוטציה. השניים, עתירי ניסיון צבאי אך חסרי ניסיון פוליטי, חשו צורך למנוע סבב בחירות נוסף ולהיכנס תחת האלונקה של משבר הקורונה, וגילו כי נתניהו הפך אותם לאלונקה עצמה, איתה יצא מהמשבר הפוליטי בו היה נתון.
גנץ ואשכנזי סירבו להקשיב לאזהרותיהם של לפיד ויעלון, אשר כיהנו כשרים בממשלת נתניהו בעבר והבינו כי ראש הממשלה טומן להם מלכודת ולא יעמוד בהבטחותיו לחלוק עם גנץ את הנהגת המדינה. טוב עשו לפיד ומפלגתו כאשר נשארו באופוזיציה ועמדו בהבטחתם לבוחר, ובזכות החלטה זו שרדו את הטלטלות הפוליטיות ויישארו במרכז המפה הפוליטית, תרתי משמע, גם לאחר הבחירות הקרובות. הלקח הפוליטי מההתרחשויות הוא במידה רבה הצורך בניסיון פוליטי ורצוי גם מיניסטריאלי, טרם הובלת מפלגה גדולה כאלטרנטיבה שלטונית. השחקנים המרכזיים בבחירות הקרובות יהיו אישים בעלי ניסיון פוליטי ומיניסטריאלי כמו סער, לפיד ובנט וייתכן כי דווקא עובדה זו תשרת אותם, אם יזכו להזדמנות להרכיב יחד ממשלה.
סיפורה העצוב של כחול לבן כהבטחה הגדולה, ההתפכחות והאכזבה, יסתיים ככל הנראה בקרוב, אך לצד הלקחים שיופקו היא משאירה מספר דמויות חיוביות בפוליטיקה. כך למשל, אבי ניסנקורן, שר המשפטים לשעבר שהקים עם חולדאי את מפלגת הישראלים, ומירב כהן, שכיהנה כשרה לשוויון חברתי, הנהיגה את המאבק בעוקץ קשישים ובחרה להצטרף למפלגת יש עתיד. ניסנקורן, שהוכיח את מיומנותו הפוליטית ואת עמוד השדרה הערכי שלו, כשמנע מנתניהו לפגוע בעצמאותם של בג"ץ, היועץ המשפטי והרשות השופטת, חבר לראש העיר הוותיק של תל אביב שהוכיח במשך השנים יכולת ניהול מרשימה מאוד. השאלה הנשאלת כעת היא האם יצליחו חולדאי וניסנקורן, שעמדותיהם דומות לאלו שייצגה מפלגת העבודה, לתפוס תאוצה, להתחבר עם תנועות נוספות ולטפס בסקרים והאם יסכימו לחבור לרשימה מאוחדת עם מפלגת יש עתיד.
חבירה של חולדאי וניסנקורן, יחד עם כמה מחבריהם, ביניהם סגן הרמטכ"ל לשעבר דן הראל, ליאיר לפיד, יכולה ליצור מומנטום ולהביא את הישראלים ויש עתיד יחד, ללמעלה מ-20 מנדטים ולהפוך אותם למפלגה השנייה בגודלה אחרי הליכוד. בהמשך, אם ייווצר גוש חוסם לנתניהו לאחר הבחירות, יוכלו לפיד, חולדאי וניסנקורן לחבור יחד עם סער ומפלגתו, ליברמן ובנט, על אף הפערים האידיאולוגים העמוקים, במטרה להקים ממשלה חדשה שתדאג לשיקום הכלכלה והחברה. ממשלת ימין-מרכז ללא נתניהו, לא תוכל לצערי לקדם צעדים מדיניים חיוניים, אך תוכל לפעול לייצוב המשק, חיזוק מערכות הבריאות והחינוך וריפוי השסעים בחברה הישראלית.
ממשלה חלופית, תוכל לקום רק אם הגורמים השונים במרכז המפה הפוליטית יחברו יחד ויוותרו מעט על האגו. אם יתעקש גנץ לרוץ בראש מפלגת כחול לבן בבחירות הקרובות, עלול מחנה המרכז לאבד שלושה מנדטים חיוניים וכמאה אלף קולות אם לא יעבור את אחוז החסימה. לכן חיוני שגנץ, שהינו אדם ממלכתי ואחראי, יודיע כי לא ירוץ שוב בבחירות הקרובות. כמו כן, חיוני ליצור רשימה חדשה על בסיס יש עתיד- תל"ם והישראלים, בראשה יעמדו לפיד, חולדאי, ניסנקורן ויעלון. ריצה של כמה מפלגות מרכז, מימין למרצ ומשמאל לסער, תוביל לפיצול והחלשת המחנה ותסייע לנתניהו להקים ממשלת ימין שתעניק לו חסינות משפטית. זו העת להפגין אחריות ומנהיגות ולקבל החלטות קשות וחיוניות כדי לאפשר אופק פוליטי חדש לישראל.