המטרה: לאמן את הציבור לבחון מחדש ראיונות עם פוליטיקאים, ולדרוש מהם להתמקד בנושאים ובתפיסות עולם ולא בסיסמאות ריקות. ביחד נבנה אלטרנטיבה לתקשורת הממוסדת ונחזיר את הסיקור האידיאולוגי לבחירות.
איך זה עובד? בכל ראיון עם פוליטיקאי באולפן המהדורה המרכזית יופיעו שני שעונים - "מהות" מול "סיסמאות". צוות התוכן של המהדורה בקונטרול מסווג את התשובה של הפוליטיקאי, כשהעיקרון המנחה הוא האם התשובה נוגעת לתוכן או ערכים או שמא היא מכילה רק סיסמאות ריקות?
על מה המדד מתבסס?
המדד שלנו מבוסס על מתודולוגיה בחקר התקשורת המודדת את איכות הסיקור העיתונאי, אבל בכל זאת שונה. זה יותר מורכב לסווג רטוריקה של פוליטיקאים מאשר לסווג כותרת בעיתון או במהדורה, אך במידה ונצמדים למתודולוגיה ומאמנים את עצמנו לצורת החשיבה הזו, ניתן לצמצם את מימד הפרשנות למינימום האפשרי.
מהי תשובה של מהות? מהות זה כל דבר שנוגע לתוכן, ערכים או אידיאולוגיה. תשובה של מהות יכולה להישמע כמו סיסמא או דף מסרים אבל להתייחס לתוכן או לערכים.
למשל: הראיון של דני דיין ממפלגת תקווה חדשה עסק ברובו במהות.
"נקודת השבירה היתה בהקמת הממשלה הנוכחית - 36 שרים, 8 סגני שרים, חוק נורבגי מדלג, העיסוק בהטבות המס של רה"מ, מופע האימים של שרי הליכוד בבית המשפט ובסוף עניין התקציב שהפך לבן ערובה שגרם להפרת ההסכם לצרכים הפוליטיים של נתניהו".
מהי תשובה של סיסמאות?
סיסמאות זה כל דבר שאין בו תוכן, ערכים או אידיאולוגיה. כלומר זו רק אמירה ריקה ונבובה שלא מלווה בהסברים אלא נשארת ברמת הכותרת או הסיסמא.
למשל: הראיון של צבי גנדלמן ומאיר הלוי ממפלגת תקווה חדשה עסק ברובו בסיסמאות.
צבי גנדלמן: "היינו עם גדעון סער בתוך הליכוד בפריימריז מול נתניהו, לא חששתי ללכת עם האמת שלי ועם מי שאני מאמין שראוי להנהיג, זו לא החלטה פשוטה שהתקבלה בחיבוק ובמחיאות כפיים, ברגע שגדעון החליט לרוץ באופן עצמאי, מתוך אותם שיקולים וערכים של האיש, אני החלטתי שאני הולך איתו כי אני מאמין שלגדעון יש את הערכים להסתכל על מדינת ישראל בראייה לאומית וגם את היכולת לאחד בין קבוצות בחברה ואת הניסיון, ולכן אני הולך איתו כי אני מאמין בו".
הרטוריקה של הפוליטיקאים מבלבלת, לפעמים קשה להפריד בין מהות לסיסמאות, איך יודעים לסווג זאת בשידור חי?
גם כשמדברים על מירוץ בין מפלגות, כן ביבי, לא ביבי ומסרים של קמפיין בחירות, אפשר לעשות זאת תוך התייחסות לערכים או הבדלים אידיאולוגים ואפשר לעשות זאת רק על ידי שימוש סיסמאות נבובות וריקות.
למשל:
1. מירוץ בין מפלגות - כשמדברים על המאבק על הקול הערבי, אפשר לעשות זאת תוך התייחסות לכך שהאזרחים הערבים הם שחקנים לגיטימיים ולכך ששילובם בפוליטיקה מגביר את ערך השוויון במדינה, או שאפשר לעשות זאת רק תוך התייחסות לכמות המנדטים שאוכלוסיה זו תעביר ממפלגה למפלגה או לתקוף פוליטיקאים אחרים.
2. כן ביבי, לא ביבי - כשמדברים על לשבת עם ביבי או לא לשבת עם ביבי, אפשר לעשות זאת תוך התייחסות לתוכן - ניהול משבר הקורונה, שחיתות ואמינות או שאפשר ללהג ולתקוף את ביבי או הליכוד ללא הסברים או תוך מתן הסברים רדודים.
3. קמפיין - כשעושים תעמולת בחירות אפשר לעשות זאת תוך הדגשת ההבדלים האידיאולוגים בין מפלגות והתחייבות לגבי תפיסת עולם מסוימת או פעולות ספציפיות או שאפשר לדבר בסיסמאות על "ממשלה שעובדת בשביל הציבור" "מנהיגות" ו"ערכים" מבלי לפרט.