התאריך הוא 23 במרץ, השעה היא 22:00 ובתום יום הבחירות לכנסת, שהתאפיין בשיעור הצבעה נמוך בקרב תומכי השמאל-מרכז, ערוצי הטלוויזיה מציגים את תוצאות מדגמי הבחירות. הליכוד חוצה את קו 30 המנדטים, כחול לבן ומרצ נותרות מתחת לאחוז החסימה, המפלגות החרדיות נותרות יציבות בגודלן, ומפלגת "הציונות הדתית" של סמוטריץ' ובן גביר זוכה ל-5 מנדטים ומעניקה לנתניהו, יחד עם מפלגת ימינה של בנט ושקד, את 61 המנדטים המיוחלים.
במטה הבחירות של הליכוד פורצות קריאות שמחה ותמיכה בנתניהו, במשרדי מפלגת ה"ציונות הדתית" נישאים סמוטריץ' ובן גביר על כתפי תומכיהם הנלהבים, תומכי כחול לבן המעטים שנותרו מביטים בעצב במסכים, ותומכי מרצ ההמומים מזילים דמעות בבית המפלגה. חלק ממגישי החדשות מדברים על הפתעה דרמטית והסוקרים נקראים להסביר את התוצאות המסתמנות, אך מי שעקב היטב אחר הסקרים ושם לב לפיצול וריבוי הרשימות במחנה השמאל-מרכז, איננו מופתע אלא בעיקר מוטרד.
נתניהו ממהר להכריז על ניצחון אישי והיסטורי, בנט מברך אותו על ההישג, סמוטריץ' מציג רשימה ארוכה של דרישות וביניהן תיק המשפטים, פסקת התגברות על בג"ץ וסיפוח נרחב ביהודה ושומרון. גנץ מודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים ומבקש שוב סליחה מבוחריו. לפיד שזכה להישג נאה של 18 מנדטים מביט בנחישות לעבר המצלמות, מודה לתומכיו ומדגיש שגם הפעם יעמוד במילתו וייצג בכבוד את בוחריו באופוזיציה. גדעון סער המאוכזב, שציפה למספר מנדטים גבוה יותר, מודה לתומכיו ומכיר ב"רצונו של העם", ובין חלק מחבריו למפלגה נשמעות לחישות על פרישה אפשרית של יושב ראש המפלגה מהמערכת הפוליטית.
התסריט המוצג איננו נבואה או תחזית מדויקת אך גם רחוק מלהיות תרחיש קיצון או פרי דמיון מפותח. לאחר שהוגשו הרשימות לכנסת ועם התגבשות המפה הפוליטית, מציגים הסקרים תחזית מציאותית ובה הליכוד מתייצב סביב 30 מנדטים, יש עתיד בראשות לפיד מתחזקת מעט, מפלגתו של סער נחלשת ומפלגת הימין הקיצוני בראשות סמוטריץ' עוברת בבטחה את אחוז החסימה. התעקשותה של כחול לבן לרוץ גם בבחירות הקרובות, חוסר התיאום בין מרצ ומפלגת העבודה שנראות לפתע כה דומות אך רצות לחוד, והאיחוד המבריק שהוביל נתניהו בשורות הימין הקיצוני, מבשרי רעות. גוש תומכי נתניהו הכולל את הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, ימינה ומפלגת ה"הציונות הדתית" תופס תאוצה בסקרים ובכמה מהם מגיע כבר ל-61 מנדטים. המחשבה שבנט יחבור ללפיד וסער ויעניק לאחד מהם את ראשות הממשלה בתסריט כזה איננה מציאותית ותומכיו מקרב מאוכזבי כחול לבן צריכים לקחת זאת בחשבון.
חוסר התיאום בין מרצ ומפלגת העבודה מבשר רעות. צפו בראיון עם אמילי מואטי, מספר 3 ברשימת העבודה, באולפן דמוקרטTV:
הבחירות הקרובות יוכרעו למעשה פחות על פי עקומת המנדטים של הליכוד, יש עתיד ו"תקווה חדשה" ויותר על פי גורלן של מספר מפלגות המתנדנדות סביב אחוז החסימה. מרצ וכחול לבן מקבלות ברוב הסקרים 4 מנדטים אך מספיקים כמה אלפי קולות נודדים או תחושת ייאוש ואדישות בקרב מצביעיהן כדי שיישארו מחוץ לכנסת הבאה. גם מפלגתו "הכלכלית" של פרופ' זליכה קרוב לוודאי תישאר מחוץ לכנסת אך עשויה לשרוף רבבות קולות של מצביעי מרכז. התוצאה של התרחשויות אלו היא קטסטרופלית ודרמטית עבור גוש השמאל-מרכז ועלולה לשרוף סה"כ 7-8 מנדטים של מצביעים פוטנציאליים. היו בעבר תקדימים לקולות רבים שבוזבזו והותירו מפלגות מתחת לאחוז החסימה: בשנת 1992 נותרה תנועת התחייה הימנית- חילונית מחוץ לכנסת ובבחירות באפריל 2019 זכתה מפלגת הימין החדש בראשות בנט ושקד ב-138,000 קולות אך נותרה מחוץ לכנסת.
כדי למנוע בזבוז קולות והתרסקות של השמאל-מרכז יש בראש ובראשונה להביא לפרישתה של כחול לבן מהתמודדות בבחירות. טוב יעשה גנץ אם יודיע שיישאר בתפקידיו עד להרכבת הממשלה הבאה אך לא יתמודד עם מפלגתו בבחירות הקרובות. אם ימשיך להתבצר בעמדתו, ייתכן כי הבטחה ברורה מצד לפיד וסער כי ימנו אותו לשר בממשלת מרכז אפשרית, תסייע לו לרדת מן העץ ולפרוש מהמרוץ. לגבי מרצ, מדובר במפלגת שמאל שורשית עם קהל מצביעים נאמן אך קטן וכל תנודה עלולה להותיר אותה מחוץ לכנסת. לכן, צריכות העבודה ומרצ לתאם עמדות כך שלא יתקפו אחת את השנייה במהלך הקמפיין, כאשר העבודה תפנה מעט יותר לכיוון מרכז המפה ואילו מרצ תתמקד בגרעין הקשה של השמאל ובניסיון להשיג תמיכה משמעותית בציבור הערבי. לגבי זליכה, יש לקוות כי יגלה אחריות ולא ירצה להיות זה שיכתיר את נתניהו לראש ממשלת חסינות. בבחירות הקרובות עומד השמאל-מרכז בפני אתגר גדול מתמיד, לפעול יחד ובאחריות, תוך מזעור הנזקים של ריבוי המפלגות המתמודדות, וכדי למנוע התרסקות.