זה כמו תקליט שבור שמתנגן בלי הפסקה - איך נראית התמודדות עם פוסט טראומה?

הכירו את סאם גודריץ, בן 38. ששירת בצנחנים בשנים 2001-2004, בתקופת האינתיפאדה השנייה. סאם פנה לטיפול כעשור לאחר השחרור, בגיל 31, לאחר שנים שהתבודד מהמשפחה, מהחברים ומהסביבה הקרובה שלו.

עשר שנים בהן נזכר שוב ושוב באירועים משדה הקרב: "יום אחד שאלתי את עצמי 'על מה עוד אתה חושב?' וקלטתי שאין שום חוויה שמלווה אותי ברמה יומיומית. המחשבות הטורדניות האלה, לצורך העניין, אפשר לחשוב שזה כמו דיסק, שלוחצים עליו פליי, הוא מריץ לך כמות מסוימת של סצינות מסוימות. ואותו פליי הזה, זה לא שאתה לוחץ אותו, הוא בא לבד. אחרי שנה של דיכאון מאוד קשה - הרמתי טלפון לקו של נט"ל ואחרי חצי שנה המחשבות הטורדניות הצטמצמו וישנתי יותר טוב בלילה".

זה יכול לקרות פעם ביום, שבע פעמים ביום, בנהיגה או סתם בישיבה בסלון. תכירו את סיפורו של סאם.

מזדהים? לפנות לעזרה זה לא כמו אלונקה באימון המתקדם - אין בזה בושה. עמותת נט"ל לסיוע לנפגעי טראומה: https://www.natal.org.il/helping-trau

עמותת SOUL TALK לעיבוד חוויות לחימה: https://www.soultalk.co.il